אודות

מאז שמתחילים זיכרונותיי, סקרן אותי להתחבר עם האחר ולגלות דרכו משהו חדש שעדיין לא ידוע לי. בהיותי בת ארבע , בקשתי מאמי שתתפור לי חזייה, קיוויתי שכאשר אלבש אותה אדע משהו על החיים כפי שנשים חוות אותם. או, כשפגשתי לראשונה חובש כיפה (שהגיע לקיבוץ החילוני בו גדלתי) בקשתי שיתנו לי כיפה, חשבתי שאם הניח אותה על ראשי אבין איך אדם דתי חווה את המציאות, פוגש את אלוהים. כשבגרתי, הכניע גם אותי רצון להחזיק דעות "נכונות" ולהרגיש שייכת ובטוחה. וכעבור שנים שבה התשוקה להתחבר עם ליבת האחר גם זה שכבר איננו בעולם אלפי שנים. דחף לטעום ולדעת את תפישת עולמו, לא מתוך מציצנות אלא מתוך חיבור עמוק. כך גם הגעתי אל תחום הטיפול וליווי תהליכי התפתחות שהגוף בהם הוא המכ"ם המשדר עוד לפני שיש הבנה ומילים. אבל אהבתי הראשונה הייתה הספרות, כי מה יותר ממנה מוציא לאור את המסתורין הדקיק של הדברים.

כל זה הביא אותי, יחד עם נסים אישי, לחשיפת שירת המשכיל. טכניקה מיוחדת של כתיבה וביצוע מוזיקלי, שהייתה רווחת בישראל הקדומה ונשכחה במהלך הדורות. כשנפגשנו בירושלים בשנות העשרים של חיינו, טען נסים (שמוזיקה הייתה אהבתו הראשונה) כי יש לו תחושת בטן שהמוזיקה שבוצעה במקדש הישראלי הייתה קרובה לזו של באך. לכן בקשתי אותו פעם: תמצת לי את עיקר המוזיקה של באך, והוא אמר ככה: באך יוצר שני קווים מלודיים שונים, ולאורך היצירה הקווים האלה הולכים ומתפתחים כל אחד לעצמו תוך שהם יוצרים יחסים זה עם זה. האמירה הזו שלחה אותי אל שירת תהלים שבוצעה על-ידי מקהלות במקדש. אומנם אין בידנו תווים והוראות ובטח שלא הקלטות של ביצוע השירה הזו, אבל האמנתי שאם האינטואיציה של נסים נכונה נוכל למצוא את זה בטקסט. כלומר, במזמור שאנחנו קוראים היום ברצף מהתחלה לסוף, יהיה ניתן לגלות פרטיטורה לשני קולות (ואולי יותר). ואמנם גילינו את הקולות הללו, המתחברים זה אל זה בשירת מענה. כעבור שנים כינינו את השילוב הזה 'מענה מורכב' (בשונה ממענה פשוט הבנוי על תקבולת), ועל סמך ממצאים הבנו ששירה זו נקראה ככל הנראה בעבר 'שירת משכיל'.
במהלך השנים, בהתרגשות גדולה, פירקנו והרכבנו רבים ממזמורי תהלים וגם שירים אחרים בתנ"ך. מצאנו את האופנים השונים בהם משתלבים המשפטים מחדש לנוסח משכיל. נסים היה מרוכז בחקר ההיסטורי, המוזיקלי והתיאולוגי של המשכיל. אותי ריגשה האפשרות להבין כיצד תפסו המשוררים הקדומים של ישראל את החיים, האמונה ואת האלוהים. הפעם הייתה בידי יצירתם המוכמנת אלפי שנים (ולא רק חזייה או כיפה). ויחד עם זה הלהיבה אותי השראתו הספרותית של המשכיל ולא פחות השפעתו על הקשב, התודעה, והחשיבה שלנו . נסים כתב ספרים ומאמרים (בצרפתית ואנגלית) חלקם הפכו לעבודת דוקטורט בחקר המקרא, בחלקם היינו שותפים. אני רואה את שליחותי בהחייאת המשכיל כהשראה ודרך כתיבה וכאימון תודעתי לחירות המחשבה כחדה, סקרנית, מגלה ביקורתית ממציאה ויוצרת. מחשבה שמחברת אותנו ברשת זה אל זה ומרחיבה וגם מעמיקה את היכולת שלנו לפעול היטב.