אתם מזהים שמשהו אינו כשורה. הבת שלכם לא כמו שהיתה פעם.
היא מסתגרת בחדר שלה שעות ארוכות, וכשכן יוצאת – נראית עצבנית, קצרת רוח, ומנותקת. אתם מנסים להבין מה עובר עליה, אבל ללא הצלחה.
מצד אחד, היא נראית נהדר – אפילו ירדה במשקל וזוכה למחמאות. היא מתעמלת בקביעות, מצטיינת בלימודים ויש לה מעגל חברים רחב.
אבל בתוך כל זה, משהו במצב הרוח שלה פשוט לא מסתדר!!
או אולי מדובר בילד הצעיר שלכם, שמתמודד עם הרגלי אכילה מצומצמים להחריד. הוא כמעט ולא אוכל, ורשימת המאכלים שייכנסו לפיו מצומצמת מאוד: שניצל, צ'יפס, פסטה מסולסלת, מעדן קרלו לבן, ולחמנית אצבע – וזה הכול. ואם הפסטה המסולסלת לא הייתה זמינה, אלא רק צדפות? הוא לא ייגע.
באופן כללי גם נראה שהוא שוכח לחלוטין את הצורך באכילה, ואם לא תקראו לו שוב ושוב לשולחן – הוא פשוט ימשיך לצום.
המצבים האלה משדרים משהו עמוק יותר. הם מזמינים אותנו להתבונן מעבר למה שנראה על פני השטח ולהבין את מה שעובר על הילד – כדי לתמוך בו, ללוות אותו, ולעזור לו לחזור לאיזון.
לדברי משרד הבריאות, בכל שנה מאובחנים כ1500 ילדים ונוער עם הפרעת אכילה בישראל.
הפרעות אכילה נפוצות בילדים
הפרעות אכילה נפוצות בילדים הן מהסוג:
הפרעת אכילה נמנעת/מוגבלת (Avoidant/restrictive food intake disorder) : מתאפיינת בדפוסי אכילה משובשים כגון חוסר עניין באכילה, חשש ממנה והימנעות ממזון בשל תכונותיו החושיות.
אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa) : מתאפיינת בצריכה קלורית ובמשקל גוף נמוכים, בפחד מעלייה במשקל ובהימנעות ממנו, בדימוי גוף מוטה, ובאי הכרה במצב הגופני לאשורו.
בולמיה נרבוזה (Bulimia nervosa) : מתאפיינת באירועים חוזרים של אכילה מופרזת בפרק זמן קצר תוך תחושת חוסר שליטה, לצד שימוש חוזר ונשנה ב"התנהגות מפצה" למניעת עליה במשקל; הקאה יזומה, צום, שימוש בחומרים משלשלים, פעילות גופנית מופרזת וכדומה.
מה אנחנו עושים בטיפול?
לראות את הילד שלך נמנע מאכילה היא חוויה קשה עד בלתי נתפסת.
כהורים, אנו דואגים לצרכים הבסיסיים של ילדינו מאז לידתם – מזון, שתייה, קורת גג – ומתקשים להבין כיצד הילד עצמו, לכאורה, מונע מעצמו את מה שהוא זקוק לו.
כשיש בבית צעקות ועצבים, אני מוצאת בכך תקווה. ההפרעה מטלטלת את הילד, אך כשהוא מרגיש בנוח לפרוק את תחושותיו בבית, בידיעה שהקירות יציבים ושהוא נמצא במרחב שמסוגל להכיל אותו, אני מבינה שהוא מזהה בסיס בטוח.
מהמקום הזה, אפשר להגיע להחלמה ולבנות עתיד טוב יותר עבורו.
במסגרת הטיפול, נעמיק וננסה להבין את הדינמיקה הלא הגיונית של ההפרעה שמובילה את הילד להתנהג כך. נחקור מה מניע אותו, נלמד כיצד לנהל איתו שיח טיפולי, מה (לא) לומר לו, ובעיקר – איך אתם, כהורים וכעוגן יציב בחייו, תוכלו לתמוך בו לאורך המסע להחלמה.
שאלות ותשובות
מה קורה כשמגיעים הביתה ולא מצליחים ליישם את מה שדיברנו עליו בפגישה?
ידוע שההפרעה שולחת זרועות ומשפיעה בכל תחום ובכל מקום, והקול הבריא במהלך הפגישה עשוי להיות חזק יותר בזכות התמיכה של המטפלת שנוכחת בחדר. אך כשהפגישה מסתיימת, המחשבות של ההפרעה מתחילות לצוף: אולי אני אוותר על קציצה אחת בצהריים? אולי אעלה ברגל את עשר הקומות לדירה שלי?
בדיוק בשביל זה אנחנו כאן – כדי להציע מענה גם בין הפגישות.
אנחנו מבינות שאם לא נהיה אתך בדיוק היכן ומתי שההפרעה נוכחת, יהיה לנו קשה להתקדם בלי שתהיה תמיכה באופן מיידי.
ולכן, כחלק מהתהליך, אנחנו מבקשות להיות בקשר טלפוני או בוואטסאפ, כדי להיות נוכחות ברגעים הקריטיים ולסייע בהכוונה ובתמיכה.
האם ההפרעה יכולה להיעלם מעצמה?
לרוב, התשובה היא לא. במקרים רבים, הפרעת אכילה אינה חולפת מעצמה ודורשת טיפול ייעודי ומקצועי. אחד האתגרים המשמעותיים בטיפול בהפרעות אכילה הוא שהמטופל עצמו לא מעוניין להשתחרר מהמחלה.
זוהי אחת המחלות היחידות שבהן המטופל לא רוצה להחלים, כי מרגיש שההפרעה מעניקה לו יתרונות מדומים. המסרים שהיא "משדרת" יוצרים תחושת תלות: "בזכותי תהיה רזה ואטרקטיבי," "כולם יאהבו אותך," "דימוי הגוף שלך ישתפר," או "השליטה הזו מספקת ומרגיעה." המסרים האלו מעצימים את ההפרעה וגורמים למטופל להיאחז בה, לעיתים אף בניגוד לרצונו המודע.
אמנם ישנם מקרים נדירים שבהם אנשים מצליחים להשתחרר מההפרעה בכוחות עצמם, אך מדובר ביוצאי דופן. ברוב המקרים, יציאה מהפרעת אכילה דורשת ליווי מקצועי, הכולל תמיכה נפשית, טיפול רגשי והתערבות פיזית כשנדרש. בעזרת טיפול מתאים ניתן להתמודד עם המסרים השקריים שההפרעה מטפחת ולהחזיר את המטופל למסלול של בריאות ושלווה נפשית.
האם אנחנו אשמים? האם אני גרמתי להפרעה להתפתח?
זו שאלה שמעסיקה כמעט כל הורה או אדם קרוב למתמודד עם הפרעת אכילה. האמת היא שלעולם לא נדע באופן מוחלט מהו הגורם המדויק שהוביל להתפתחות ההפרעה. ידוע כיום שמדובר בשילוב מורכב של גורמים גנטיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.
למשל, תכונות אופי כמו פרפקציוניזם, הערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף שלילי עשויות להגביר את הסיכון. גם הערות מצד הסביבה על מראה חיצוני או הרגלי אכילה עלולות לשמש כטריגר. עם זאת, לא ניתן להצביע על "אשם" יחיד או סיבה אחת ברורה. ההפרעה נובעת ממכלול של נסיבות ותהליכים, ולא מאירוע בודד.
מה שכן חשוב לזכור הוא שאין טעם לחפש אשמים. במקום זאת, כדאי להתמקד בלמידה על ההפרעה, הבנת הצרכים של המתמודד, ובניית מערכת תמיכה חזקה שתסייע לו במסע להחלמה.
ואם זו רק תחושת בטן? אולי אנחנו טועים ואין באמת הפרעת אכילה?
חשוב לדעת שהגבול בין תהליך בריא של ירידה במשקל לבין התפתחות של הפרעת אכילה הוא לעיתים דק מאוד. למעשה, כ-30% מהאנשים שמתחילים בירידה מבוקרת במשקל עשויים לפתח הפרעת אכילה בהמשך. גם מחלות נפשיות אחרות, כמו דיכאון, יכולות לעיתים להתבטא בתסמינים דומים – ולכן זיהוי המצב עשוי להיות מורכב.
עם זאת, מניסיוני, כאשר יש חשד – הוא לרוב מבוסס. במקרה של ספק, יש להתייעץ עם איש מקצוע בתחום, שיכול להעריך בצורה מדויקת אם מדובר בהפרעת אכילה, או לא. זכרו, פנייה מוקדמת לעזרה יכולה לעשות הבדל משמעותי.
מה התועלת בתפריט כתוב? הקושי העצום הוא בליישם אותו!
בעולם שבו הידע נגיש וזמין לכל, ברור לכולם מה טוב עבורם ומה לא. בתהליך הטיפול אנחנו מתחילים באיך לבנות תפריט מותאם אישית, מה על כל ארוחה לכלול, ובאיזו תדירות לאכול. ולאחר מכן, אנו מתמקדים בפתרון החסמים שמונעים ממך ליישם את התפריט, באמצעות כלים מה-CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי). חסמים כאלו יכולים לכלול: הימנעות מפחמימות, דחייה של ארוחות באירועים חברתיים או הימנעות מאוכל לא מוכר.
ואם אני לא רוצה לשתף את ההורים או בן הזוג בתהליך?
כחלק מגישת ה-FBT, אנחנו מעודדים לגייס תמיכה מהסביבה הקרובה, כמו ההורים, בן הזוג, אחים, יועצת בבית הספר או המחנכת. כמובן, כל מקרה נבחן בנפרד, וההחלטה מה לשתף ואת מי לערב, נעשית בשיתוף פעולה עם המטפל, תוך שמירה על פרטיותך. הגישה שלנו היא שתמיכה מהסביבה, מקלה על ההתמודדות עם ההפרעה, אבל אנחנו תמיד מכבדים את הרצון שלך ואת המגבלות שאת מציבה.
מה היתרונות של FBT (Family-Based Therapy)?
בטיפול בהפרעות אכילה, חשוב להתייחס לא רק למתמודד עצמו אלא גם למערכת המשפחתית ולסביבה הקרובה שלו. עבודה משולבת עם המשפחה היא לעיתים קרובות מרכיב מרכזי בתהליך הטיפולי, שכן ההורים ובני המשפחה ממלאים תפקיד משמעותי בהתפתחות הילד ובהתמודדותו עם ההפרעה.
למרות שמערכות משפחתיות עשויות להיות מורכבות ומאתגרות, מחקרים מראים כי טיפול רב-משפחתי הוא אחד הכלים היעילים ביותר לטיפול בהפרעות אכילה. התמיכה המשפחתית – כשהיא חיובית, עקבית ומשמעותית – מעלה את סיכויי ההחלמה בצורה ניכרת.
במסגרת ה-FBT, מושקעת עבודה מעמיקה עם בני המשפחה תוך שיתוף פעולה מלא עם צוותי הטיפול. תהליך זה כולל בירור ושיתוף החוויות המשפחתיות, במטרה ליצור הבנה הדדית קרובה יותר בין בני המשפחה למתמודד. כתוצאה מכך, משתפרת הדינמיקה המשפחתית, ומתחזקת התמיכה שהמשפחה יכולה להעניק.
היתרון המשמעותי של הגישה הוא בכך שהיא מחברת את כל הסביבה התומכת של המטופל למאמץ משותף להתגבר על ההפרעה, מתוך מטרה לקדם החלמה יציבה ומשמעותית.
האם חייבים שקילות בקליניקה? אני יכולה להישקל לבד?
עניין השקילות בהפרעות אכילה הוא מורכב. מצד אחד, אנחנו שואפים להימנע משקילות בתדירות גבוהה או בצורה אובססיבית, כמו לפני או אחרי ארוחות, שירותים, או אפילו מיד עם הקימה. מצד שני, חשוב לא להגיע לחרדה משקילה או חוסר שקילות כלל.
השקילה המשותפת עם אשת המקצוע, שמייצגת את הקול הבריא, עוזרת להקל על תוצאות השקילה ומשמשת כחלק מהטיפול. נוכחות של משקל בבית אינה מומלצת, כי היא עשויה לעורר את הקול של ההפרעה ולהפריע בתהליך ההחלמה. אם את מרגישה צורך להישקל בבית, זה משהו שיכולים לדון עליו ולבחון איך להתמודד איתו בצורה שתומכת בהחלמה שלך.
מה תדירות הפגישות?
בהתחלה, הפגישות יתנהלו אחת לשבוע, ועם התקדמות הטיפול נרווח את המפגשים לפעם בשבועיים ולפעם בחודש, לרוב, גם לאחר החלמה, נבקש להיפגש סביב אירועים מיוחדים : חתונה, הריון, לידה וכדומה.
מה מוגדר כ'החלמה'?
ההחלמה מוגדרת כאשר המחשבות הקשורות להפרעה עדיין קיימות, אך הן כבר לא מנהלות את ההתנהלות היומיומית שלנו. לדוגמה, אם את הולכת לאירוע ומרגישה את הפחד לא לגעת באוכל מתוך חשש להשמין, אך מצליחה לאכול מה שמוגש ולהתענג על החוויה, אז את מתנהלת לפי הקול הבריא, ולא לפי הקול של ההפרעה. המטרה היא להגיע למצב שבו אנחנו יכולים לחיות לצד המחשבות הללו מבלי שהן ישפיעו על ההתנהלות שלנו, ולהתנהל בצורה בריאה ומאוזנת.