אמו של ריף שיתפה אותנו שהוא אוכל רק פסטה מסולסלת ברוטב עגבניות, שניצל מטוגן, פיתה, ממרח שוקולד, צ'יפס ומעדן וניל – ולא מוכן לנסות דבר נוסף. הוריו סיפרו שאם אינם מזמינים אותו לארוחה ומכריחים אותו לאכול, הוא פשוט לא יאכל כלל, כיוון שאינו מרגיש רעב.
בשלב ההמתנה לטיפול, ביקשתי מהוריו להימנע מעימותים סביב נושא האוכל והצעתי לתסף אותו בתוספי תזונה בצורת דובונים, בהתאם לחוסרים שעלו מהתפריט ומהבדיקות הרפואיות.
בפגישות עם ריף והוריו, ראשית ווידאנו שאין רקע רפואי שהוביל לבררנות האכילה, כמו חוויות של חנק בעבר או הזנה בצינורית. לאחר מכן, הסברתי כי כדי להחזיר לריף את תחושת הרעב והשובע, נקבע שעות קבועות לארוחות, וביניהן ימנע מאכילה – כך שיגיע רעב לארוחה.
בנוסף, בנינו יחד את 'טבלת הרמזור':
🟢 עמודה ירוקה – המזונות שריף כבר אוכל ונהנה מהם.
🟠 עמודה כתומה – מזונות שדומים בטעם, בנראות ובמרקם לאלה שהוא אוהב, אותם היה מוכן לנסות.
🔴 עמודה אדומה – מזונות שהוא מסרב לחלוטין לטעום או להתקרב אליהם.
לדוגמה, בעמודה הכתומה ריף הסכים לנסות פסטה בצורת צדפים עם אותו רוטב עגבניות, וגם תפוחי אדמה בתנור חתוכים בצורה של צ'יפס מטוגן.
באופן הדרגתי, הרחבנו את התפריט כך שריף ירגיש בטוח במזונות חדשים. כיום, הוא אוכל פירה, חזה עוף, קציצות, מעדני חלבון, סלט עגבניות, ועוד מגוון מצומצם אך רחב יותר של מזונות, ואת שאר הוויטמינים והמינרלים החסרים הוא מקבל מתוספים תזונתיים.
הטיפול המשפחתי המשולב סייע לריף ולמשפחתו להבין את הקשיים הרגשיים והחברתיים שבבסיס ההפרעה ולמצוא דרכים לתמוך בו.
היום, ריף אוכל בבית הספר, משתחרר בהדרגה מהפחדים שאפיינו אותו, ומרחיב את מגוון המזונות שהוא מוכן לנסות. הוריו כבר מחכים ליום שבו יכיר בת זוג, ודרכה ייחשף למאכלים חדשים דרך הדינמיקה החברתית. 😉