בחירת המילים בשיח הטיפולי – בעיני זה המפתח להצלחת הטיפול. ולכן אני מקפידה לתת לו דגש מיוחד לאורך כל הדרך.
ואתם עוד תיווכחו בעצמם!
בטוחה שגם אתם , כמוני, נתקלים בשאלות מאתגרות לאורך התהליך:
הילדה בת 10, מקיאה לאחר כל ארוחה – ולא מוכנה להתחיל טיפול.
הנער בן ה18 – לא רוצה שההפרעה תעזוב אותו, מבחינתו היא שומרת עליו רזה וחטוב.
וכאן אני שואלת אתכם – אם היה מדובר בכל מחלה אחרת, לדוג סרטן ל"ע
גם אז הייתם מעלים את השאלות הללו?
או שאז התשובה הייתה ברורה?
חזרו שוב על השאלות, ותיווכחו בעצמכם
בחירת מילים – זה שם המשחק!
נקודה נוספת, שחשובה לא פחות- זה מבחינת יחסי הציבר.
יש למחלה זו יחסי ציבור לא טובים, הנובעת מבורות כמובן,
"לילדה שלך יש הפרעה שהיא לא אוכלת – אז שתאכל, למה המדינה צריכה לממן עבורה מיטת אישפוז?!"
ואני רוצה להאמין שכאשר נבחר את המילים הנכונות גם היחס הציבורי ישתנה בהתאם.